פסק-דין בתיק ת"א 42634-02-10

1.         לטענת התובע, כעולה מכתב תביעתו, ביום 16.7.09 נהג במכוניתו אביו, מר מונדר נעראני (להלן - "מונדר") בכביש 22 לכיוון חיפה. אותה עת נהג במקביל אליו הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"). הנתבע ביקש לסטות ימינה תוך חוסר תשומת לב ורשלנות ופגע ברכבו של התובע. כתוצאה מהפגיעה סטה רכבו של התובע לכיוון מעקה הבטיחות שבשולי הדרך באופן שהוא נפגע גם בצידו השמאלי וגם בצידו הימני. הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת") נתבעה בגין ביטוחו הנטען של הנתבע אצלה.

2.         הנתבע מודה בתאונה האמורה, אף מודה ברשלנותו. הנתבעת, מלכתחילה, טוענת כי התובע והנתבע קשרו קשר למסירת פרטים כוזבים אודות נסיבות התאונה. זו הסיבה, כך הגנתה, כי הגם שהנתבע היה מבוטחה, אין בדעתה להעניק כיסוי ביטוחי, לנוכח כוונת מרמה הפוטרת אותה מחבותה, אף בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

3.         אין עוררין באשר לגובה נזקו של התובע. זה נישום בחוות דעתו של השמאי גדי ליפמן בסכום של 18,916 ש"ח. כמו כן נטען לירידת ערך בסך 1,705 ש"ח ולשכ"ט שמאי בסך 1,281 ש"ח.

4.         הנתבעת נסמכה, בין השאר, על חוות דעתו הנוגדת של השמאי משה שאלתיאל מטעמה. אכן השמאי אינו חולק על גובה הנזק. ואולם הוא סבור כי מכלול הנזקים נגרמו באירוע אחר ובנסיבות אחרות. הוא מצביע על כך שלמראה ה "תצלומים, ניתן להבחין בבירור רב בפגיעת חיכוך מובהקת בשני צידי הרכב, סימטרית למדי, עם מוקדי נזק בגבהים שווים פחות או יותר, שצבעה לבן והמאופיינת כפגיעה בשני עמודים בטון/גדר אבנים או כל חפץ אחר הדומה להם בצורתם".

            הנתבע, לנוכח התנערותה של הנתבעת מחבותה הביטוחית, הגיש הודעת צד ג' נגדה. הנתבעת התגוננה בפני ההודעה האמורה.

5.         בישיבת קדם משפט מיום 11.5.11 הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה. התובע והנתבע הבהירו כי לא הייתה ביניהם כל היכרות קודמת, הגם שהנתבעת חולקת על כך. עוד הובהר כי "לנוכח העובדה שלסיכומי הנתבעת 2 יצורף דוח חקירה ותמונות מקוריות יוגשו הסיכומים בשני מחזורים על מנת לאפשר לתובע ולנתבע 1 להגיב לראיות האמורות ולטענות המתחייבות מהן".

6.         ואכן לאחר שהונח בפניי מחזור סיכומים ראשון חזר ועתר ב"כ התובע להורות להמציא דוח החקירה האמור. דוח החקירה הומצא במצורף להודעת ב"כ הנתבעת 2 מיום 11.10.11. לנוכח זאת הוריתי בהחלטתי מיום 31.10.11 כי הנני מתיר לב"כ התובע להגיש סיכומים משלימים וככל שיעשה כן אקצוב מועד לב"כ הצדדים לעשות כן, מכוח יתרונם הדיוני. משעה שב"כ התובע לא הגיש סיכומי טענות משלימים הוריתי בהחלטתי מיום 24.11.11 כי בדעתי ליתן פסק דיני על יסוד החומר שבפניי.

7.         סיכומי הנתבעת, ככל שעסקינן במונדר, מעלים כי הוא, לא אחת, "נתפס על חם" בתביעות- כזב. הטיעון האמור, לטעמי, גם מתלהם בסגנונו, גם מקומם במהותו. אכן, גם אם אגיע למסקנה כי לא אחת נדחו תביעותיו של מונדר, אין בכך כדי לשלול כי בתביעה פלונית, דוגמת זו שבפניי, תביעתו היא תביעת-אמת. חדלונה של טענת הנתבעת נשאב אף מתובנה הפוכה. נשער בנפשנו כי התובע, בנו של מונדר, היה מצביע על כך שלא אחת בתי המשפט קבעו שתביעותיו של מונדר הן תביעות-אמת, אף כתוצאה מכך לא היה כדי לשלול כי בתביעה פלונית, דוגמת זו שבפניי, תביעתו היא תביעת-כזב. אכן, שומה על בית המשפט, בכל פרשה ופרשה, לבחון האם הוא רוחש אמון, אם לאו, לבעל דין פלוני. לא יעלה על הדעת כי משעה שבית משפט, בפרשה כלשהי, קבע כי בעל הדין הוא דובר אמת, יעלה הדבר כי הוא דובר אמת לעולמי-עד, ובכל הפרשות. כשם שלא יעלה על הדעת כי משעה שבית משפט, בפרשה כלשהי, קבע כי בעל הדין הוא דובר שקר, יעלה הדבר כי הוא דובר שקר לעולמי-עד, ובכל הפרשות.

8.         כאמור במרכז שיקוליי ניצב דוח החקירה שצורף על ידי הנתבעת, ובעיקר מחדלו של התובע, הן כזכותו על פי ההסדר הדיוני מלכתחילה והן על פי משאלתו נשוא החלטתי מיום 21.9.11, להגיב לאמור בו. אכן, חלק ניכר מן הממצאים בדוח החקירה אינם מעלים, בהכרח, כי הם פועלים לחובת גרסת התובע. יחד עם זאת אין להתעלם ממספר נתונים נוקבים, המטים את הכף לחובת התובע. אדרש אך להם. משאסתפק בהם, הרי אף יתר הנתונים, השוליים יותר, אף הם מקבלים עוצמה נוספת לחובתו של התובע, ואביו מונדר.

9.         וכך, התובע, באמצעות מונדר טוען כי לאחר שהוא נהדף למעקה הבטיחות הרי מעוצמת הפגיעה הסתובב הרכב על צירו, פגע במעקה הבטיחות פעם נוספת גם עם צידו השמאלי ונעצר שחזיתו לכיוון ממנו בא. מנגד הנתבע טוען כי לאחר שמונדר נהדף למעקה הבטיחות הוא נעצר. אין כל גרסה אודות הסתחררות הרכב כשהוא נעצר כחזיתו לכיוון ממנו בא. עסקינן בנתון מובהק המעלה סתירה מהותית.

10.        כאמור, מלכתחילה נחשדו מונדר והנתבע כי יש ביניהם שיתוף פעולה נפסד. שניהם הכחישו זאת. שניהם טענו כי הם אינם מכירים האחד את רעהו, אף בעקבות התאונה התקוטטו ורבו. לנוכח זאת התבקשו השניים לאשר לחוקר לקבל את תדפיס שיחות הפלאפון שלהם ביום התאונה, כאשר המימון יהא על חשבונה של הנתבעת. שניהם הסכימו ולאחר מכן סירבו, ובנסיבות חשודות. יכול שמענה של התובע, ובעקבותיו מענה של הנתבע, היה מפיס את דעתי, יכול שלא. השתיקה הרועמת פועלת לחובתו של התובע.

11.        הנתבע מספר כי לאחר אירוע התאונה הוא הגיע למוסך חב' אחים בן רחמים, ובצד העובדה שסיפר על הנזקים נגרמו, הוא סיפר שהנזק נגרם כתוצאה מפגיעת רכב בו נהגה בחורה. אף נתון זה, שהוא נתון כוזב, לכל הדעות לא זכה לכל תגובה או התייחסות.

12.        לא ראיתי לייחס משמעות לטענה כי הפתק אודות החלפת הפרטים חשוד בעיני החוקר, אם משום כתב ידו ואם משום רהיטותו שאינה אופיינית לאדם הסביר. כך, משום שעל פי הגרסה המשותפת של התובע והנתבע הרי צד שלישי כלשהו, אשר שמא מצוי בנושאי ביטוח, היה זה שעצר על אם הדרך, למראה הניצים, ורשם את הפרטים של שניהם.

13.        אף לא ראיתי משמעות רבה לסתירה הלכאורית בין טענת האחד שהתאונה ארעה בכביש 58 וטענת השני, שהתאונה ארעה בכביש 22. שמא, איני בטוח בכך, מדובר בשני כבישים זהים שמספריהם שונו או הוחלפו.

14.        אוסיף ואציין, לזכות התובע, כי הנתבע לא אישר כי כל סימני הנזק הם פועל יוצא של התאונה הנדונה, כגרסת התובע. לכאורה, אילו היה שיתוף פעולה נפסד בין השניים, שמא הנתבע היה מוסר גרסה התואמת את האינטרסים של התובע.

15.        באשר לחוות דעתו של שאלתיאל, לעניין היתכנות הנזקים הנטענים לאורה של התאונה הנטענת, לא הייתי מייחס לה משקל רב. ואולם, כאמור, אף חוות דעת זו משקלה הולך ומתעצם, לנוכח מחדלו של התובע להשיב לדוח החקירה, כזכותו.

16.        אוסיף ואציין כי ככל שהתובע, ובעקבותיו הנתבע, היה מבקש לא רק להשלים סיכומיו, אלא אף להגיש ראיות ותצהירים סותרים, מן הסתם הייתי מתייחס לכך באהדה רבה, כמובן תוך שמירת זכותם הדיונית של הנתבעים להגיב אחרונים.

17.        כללם של דברים: בחזית שבין התובע לבין הנתבע ידו של התובע על העליונה, לנוכח הודייתו של הנתבע באחריות ואי מתן כל מענה לעניין גובה הנזק. בחזית שבין התובע לבין הנתבעת, וממילא בחזית שבין הנתבעת לבין הנתבע, ידה של הנתבעת על העליונה. ואולם לנוכח הסגנון המתלהם של הנתבעת, כפי שבואר עד הנה, אפסוק הוצאות הנמוכות מאלו שהיו נפסקות אלמלא כן.

18.        לפיכך הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 25,269 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 24.2.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.